הסטטיסטיקה אומרת שיותר מ-90% מהעוסקים בהשקעה בשוקי ההון סביב הגלובוס, מפסידים את כספם בשלב זה או אחד. ולמען הסר ספק, לא מדובר בהפסד בעסקה בודדת אחרי שרשרת של הצלחות, וגם לא מדובר על המשקיע מוצלח שמדי פעם, במהלך הטבעי מחזיר כסף לשוק, מדובר, גבירותיי ורבותיי, על הפסד מסוג אחר. הפסד טוטאלי. מחיקה מוחטת של הכסף ויציאה, לפחות זמנית ממעגל העוסקים בתחום. הסיבה העיקריות לכך היא שמרבית המשקיעים נעדרים שיטת עבודה. כלומר, אין כללי עבודה, אין תהליך מסודר של קבלת החלטות, אין הכרה במגבלות הפיננסיות, האינטלקטואלית והמנטליות. השיטה היא בדרך כלל שיטת האודרוב. ראית משהו שנראה טוב? אפשר לעשות סיבוב?. יאללה אודרוב. קדימה הסתער. וזו שיטה בדוקה להפסיד כסף ומהר.

כדי להרוויח לאורך זמן  ממסחר בניירות ערך עליך לבנות שיטה, לאו דווקא טכנית, אלא שיטה שעמדה במבחן הזמן והוכיחה עצמה כיעילה. שיטה שמבוססת על תקדימים שבהתקיימם, יהיה לך ברור מעל לכל ספק, שהסיכויים נוטים לטובתך. עם זאת, לא די בכך שכן ישנם מספר כללים בסיסיים שעליך, כסוחר פרטי שכספו הושג בעבודה קשה, לשמור מכל משמר. ספרים רבים נכתבו על כך, רובם מתוך ניסיון שלעיתים היה מר וכואב. הכללים למסחר בניירות ערך פרושים, ידועים ומוכרים אך כמעט תמיד, הם מפתיעים את השומע אותם.

שלושת הכללים הראשונים

הכלל הראשון : סחור רק בכיוון המגמה. אחת הטעויות הבסיסיות אותן עושה משקיע פרטי הוא קנייה כנגד כיוונה של המגמה. היא נובעת, להערכתי משני טעמים : הראשון הוא הרצון הלא ברור לרכוש בזול. מניה שירדה באחוז מסוים נראית לפתע אטרקטיבית וזולה. ולא כך הוא. לקנות בזול הוא דבר רצוי, אם כי כפי שכתבתי באחד מן המאמרים הקודמים "רכוש בזול אבל לא יותר מדי בזול". עבודה נגד מגמה נובעת גם מן הטעם שברצונו של המשקיע הפרטי להוכיח את יכולתו לקבוע ולחזות במדויק את נקודת המפנה בשוק, להיות הראשון שמצטרף, לגרד את האחוזים הראשונים, להיות צודק. אין דבר טיפשי מזה. משקיע פרטי אינו יכול לקבוע, במרבית המקרים, מתי השוק זול, מתי הוא יקר, או מתי הוא סביר. היחיד שיכול לעשות זאת הוא השוק עצמו. מעבר לכך, בניסיון הנואל לאתר את נקודת המפנה כרוכים הערכה עצמית, אגו, לחץ מנטלי, שחיקה נפשית ועוד הרבה גורמים שהשלכותיהן ארוכות הטווח על הביטחון העצמי של הסוחר ויכולתו לפעול על בסיס שיטתי, עלולים להיות הרסניים. לכן, תן לשוק לקבוע את הכיוון ורק אחר כך חבור אליו.

הכלל השני : סוחר מקצועי לא מבצע עסקה בלי לדעת מראש מהי הנקודה לקטיעת ההפסד. משקיעים רבים נוטים לגלות כי חניכת הפוזיציה הייתה מוטעית ומוסיפים חטא על פשע. לא רק שאינם קוטעים את העסקה הכושלת מיד עם תחילתה, כפי שצריך לעשות בכדי לשמור על ההפסד בעודו זעיר, אלא שהם מנסים למצע את ההפסדים, כלומר, לרכוש עוד במחיר נמוך יותר. את ההגיון הזה מעולם לא הבנתי. אם הרכישה הראשונה הוכיחה עצמה כשגויה, מדוע לבצע אחת נוספת. המעשה הנכון הוא לקטוע את העסקה בעוד ההפסד זעיר. לרכוש בפעם השנייה? רק אם הרכישה הראשונית התבררה כמוצלחת.

הכלל השלישי : אל תאפשר לעסקה רווחית להפוך לכושלת  - אחד מן ההפסדים הכואבים יותר, ואולי יהיה זה נכון לומר הטיפשיים ביותר, נגרם כאשר עסקה רווחית הופכת לכושלת. משקיע רוכש מניה במחיר נתון וצופה עליות. עד לשלב מסוים הוא רואה ברכה כאשר המניה מתנהגת בהתאם לציפיותיו. בשלב מסוים, חל שינוי לא צפוי והמגמה משתנה. הרווחים הולכים ומתאדים והמצב יוצא מכלל שליטה. היכולת לקרוא את השוק נמוכה וברור שהמניה אינה מתנהגת כצפוי. טעות היא לשבת ולהמתין לנקודת מפנה נוספת. במקרה כזה, מחליף הסוחר פעולה בתקווה. במקום לחתוך את העסקה בנקודה בה עדיין יש רווח, הוא יושב ומתפלל לחידוש מגמת העליות. חסר טעם והיגיון. לעולם אל תאפשר לעסקה רווחית להפוך לכושלת. חתוך בזמן.